<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ד' שער ג'</h1>
<h2>דף ג.</h2>
וקנין דברים או קנין לדברים שאין בהם ממש שאינו מועיל, כבר כתבתי למעלה בדרך הראשון.
<h2>דף מ.</h2>
גרסינן בחזקת הבתים [מ' ע"א], קנין בפני שנים. ולאו למימרא שלא קיים אלא בפני שנים, דהא אפילו בינו לבין חבירו קיים. דכל שהוא מודה לו שהקנה לו בקנין ואינו חב לאחרים קנה. דלא איברי סהדי אלא לשקרי. וכ"כ רי"ף ז"ל פרק האומר בקידושין. והראיה לזה מדאמרינן בפרק הזהב [מ"ו ע"א], ולקנייה אגב סודר דלית ליה ולקנייה אגב ארעא דלית ליה. ואקשינן אכפל תנא לאשמועינן בגברא דלית ליה ולא כלום. ואי (איתמר) [איתא] דבעינן בפני שנים לימא דלא הוה ליה סהדי כשירי לזה ולזה, דהא מילתא (דשיירא) [דשייכי] טפי, דבגורן לא משכחת סהדי הכון. אלא ש"מ (דמשום) דאע"ג דליכא סהדי כל היכא דמודה ליה חד לחבריה מהני. [להכי] דחיק לאוקומי במילי דחיקי. ודלא כהראב"ד ז"ל שכתב משמא דגאון ז"ל דאין קנין מתקיים אלא בשנים. וכך כתב הרמב"ם ז"ל בפרק חמישי דקנין, וזה לשונו, הקנין אינו צריך בפני עדים אלא אם (כן) היה בינו ובין חבירו קנה, שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא לכופר. אבל המוכר או הנותן או השוכר או המשאיל וכיוצא בהן אינו צריך עדים. וכיון שקנה הקונה בדרך מן הדרכים שקונין בהן בין בהגבהה בין במשיכה בין במסירה בין בקנין בין בכסף בין בשטר בין בחזקה קנה. ואע"פ שאין שם עדים. והיכא שמודה בקנין אבל אומר דרך התול נטלתו כשראיתי שלא היה בו עדים לא קנה. ולא אמרו אלא במודה ואין בו אלא חסרון עדים ע"כ.
<h2>דף פח.</h2>
ומיהו צריך לדקדק כשאדם לובש סודר שאול ומקנה בו, והמשאיל לא רצה בזה. והעלו התוספות תשובה בזה, כשהכלה לובשת בגדים שאולים ומקנין לחתן בסודר שלה, אע"פ שהרי אמרנו [גיטין ל"ז ע"א] כותבין פרוזבול על קרקע שאול, וכמו שכתבנו, אגב ארבע אמות קרקע שהן מושאלין.
<h2>דף קיד.</h2>
וקנין כל זמן שעסוקין באותו ענין יכולין לחזור בהן. וה"ה בשאר הקניות. וי"א דדוקא בקנין סודר. וכבר כתבתי ענין זה בדרך הראשון בשער התשיעי.
